וְהַמֶּ֙לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶת־פָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃ (ס)
מלבי"ם
(ד-ה) וכאשר ראה יואב כל הנעשה בין מצד העם שהתגנב לבא העיר וכן מצד המלך שלאט פניו כאבל ויזעק קול גדול, לכן בא להוכיחו ע"ז, ובפרט שהוא היה נוגע בדבר כנ"ל:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יג] בלהטיהם, שרשו לאט ונהפכה האל"ף בה"א, ובמכלל, כמו בלאטיהם, מן לאט את פניו (ש"ב יט ה'), וענינו במעשה הכשפים שעושים בהסתר ובכסוי מבני אדם, בתחבולות בדמיונות, או יהיה משרש "להט" ומענינו, כי יש ממעשה הכשפים בלהט החרב (ר"ש ן' מלך) בלהטיהם, ובמקום אחר בלטיהם, והכל אחד כי שרש לוט ולהט שוים (שד"ל):